קרמרנה, סוף החודש הסגול, שנת השמש האדומה
עכשו לילה.
היום עם שחר יצאו פזיאל ואוניאן אל המדבר.
לפני כן אני מתדפקת על דלתו של אוניאן. הוא פותח את הדלת ואני נכנסת פנימה, באוויר ריח לבונה ונר מאיר את המקום.
אוניאן מביא מפינת החדר תיבה קטנה ומגיש לי אותה, פתחי אותה הוא אומר לי.
בתוך התיבה פירמידת האור בעלת ארבע הצלעות, היא זוהרת ובקצה הקודקוד העליון, זוהר ככוכב, הגביש.
אני מפקיד בידיך את התיבה עם הפירמידה, אוניאן מביט בי ומבטו חודר, שמרי על הפירמידה, את יודעת את חשיבותה ויודעת איך להפעיל אותה, צרי קשר קבוע יום יום עם הבית,
תקבלי הדרכה ועזרה.
אני מנסה לומר משהו, עיני מתלחלחות.
אוניאן מרים את ידו ומלטף את לחיי. שתיקה.
היי שלום ילדה.
אני יוצאת, שאני אוחזת, חובקת את התיבה.
היום עם שחר יצאו פזיאל ואוניאן אל המדבר.
אני נפרדת מהם והם מברכים את הברכה העתיקה.
עכשו אני פונה אל הגן.
כאן במקום המבודד הזה, השומם, הצחיח, בתוך המערות במרחבים הנסתרים שיצרנו, יש לנו גן קסום.
מתחת לגן זורם מעין. המערה עגולה ורחבת ידיים. למעלה יש פתח עגול ואור נכנס דרכו, אור צלול ומלא עוצמה.
תבל ומאור הצמידו קריסטלים מסביב לפתח העגול וכך קרני השמש עוברות דרך הגבישים, האור מועצם ובמשך כל שעות הבקר המערה מוצפת באור מלא קשתות צבעוניות.
כאן פורח לו הגן הקסום שלנו שבו פורחים ונותנים פרי עצי תפוח ותאנים ובמרכז, באמצע בריכת מים ומתוך קיר הסלע בוקע מעיין שמימיו זכים ומטוהרים הודות לגבישים וכמובן שהם משמשים אותנו לשתייה. בעונה שיש מהם בשפע הם משמשים אותנו לרחצה וכביסת בגדינו. בזמנים אחרים הפתרונות הם שונים.
חסר לי כאן ציוצן של הציפורים עם הזריחה, חסרה לי הצופית המתעופפת בין הפרחים, חסרים לי ההרים הכחולים עם הערפילים הלבנים.
כשאני נתקפת בגעגועים למקום אחר אני נזכרת בדבריו של אוניאן : חשובה מאוד השהייה כאן במקום הזה, זיכרי שאנו בתפקיד, בשרות, כאן אין מקום לגעגועים ואנחנו בחרנו מרצוננו בתפקיד זה. שהייה במקום זה מביאה איזון והרמוניה אפילו אם אנו עצמנו לא רואים או חשים בתוצאה כלשהיא, אך זה המעט שאנו יכולים לעשות. נמתין לשינוי, נראה מה יביאו עמם הזמנים החדשים ובינתיים שמחי ילדה כי את בשרות, חייכי ואל תתני לעצב וגעגועים לשכון בתוכך. הם מביאים מחלות לגוף האנושי, שמחי, זכרי את הצופית.
על דלת חדרי אני מציירת צופית קטנה וסביבה פרחים שתזכיר לי לשמוח ולראות את הצבעוניות, השמחה, הצוף המתוק בכל מקום, בכל מצב גם אם הדברים נראים אחרת.
עכשו לילה.
היום עם שחר יצאו פזיאל ואוניאן אל המדבר.
לפני כן אני מתדפקת על דלתו של אוניאן. הוא פותח את הדלת ואני נכנסת פנימה, באוויר ריח לבונה ונר מאיר את המקום.
אוניאן מביא מפינת החדר תיבה קטנה ומגיש לי אותה, פתחי אותה הוא אומר לי.
בתוך התיבה פירמידת האור בעלת ארבע הצלעות, היא זוהרת ובקצה הקודקוד העליון, זוהר ככוכב, הגביש.
אני מפקיד בידיך את התיבה עם הפירמידה, אוניאן מביט בי ומבטו חודר, שמרי על הפירמידה, את יודעת את חשיבותה ויודעת איך להפעיל אותה, צרי קשר קבוע יום יום עם הבית,
תקבלי הדרכה ועזרה.
אני מנסה לומר משהו, עיני מתלחלחות.
אוניאן מרים את ידו ומלטף את לחיי. שתיקה.
היי שלום ילדה.
אני יוצאת, שאני אוחזת, חובקת את התיבה.
היום עם שחר יצאו פזיאל ואוניאן אל המדבר.
אני נפרדת מהם והם מברכים את הברכה העתיקה.
עכשו אני פונה אל הגן.
כאן במקום המבודד הזה, השומם, הצחיח, בתוך המערות במרחבים הנסתרים שיצרנו, יש לנו גן קסום.
מתחת לגן זורם מעין. המערה עגולה ורחבת ידיים. למעלה יש פתח עגול ואור נכנס דרכו, אור צלול ומלא עוצמה.
תבל ומאור הצמידו קריסטלים מסביב לפתח העגול וכך קרני השמש עוברות דרך הגבישים, האור מועצם ובמשך כל שעות הבקר המערה מוצפת באור מלא קשתות צבעוניות.
כאן פורח לו הגן הקסום שלנו שבו פורחים ונותנים פרי עצי תפוח ותאנים ובמרכז, באמצע בריכת מים ומתוך קיר הסלע בוקע מעיין שמימיו זכים ומטוהרים הודות לגבישים וכמובן שהם משמשים אותנו לשתייה. בעונה שיש מהם בשפע הם משמשים אותנו לרחצה וכביסת בגדינו. בזמנים אחרים הפתרונות הם שונים.
חסר לי כאן ציוצן של הציפורים עם הזריחה, חסרה לי הצופית המתעופפת בין הפרחים, חסרים לי ההרים הכחולים עם הערפילים הלבנים.
כשאני נתקפת בגעגועים למקום אחר אני נזכרת בדבריו של אוניאן : חשובה מאוד השהייה כאן במקום הזה, זיכרי שאנו בתפקיד, בשרות, כאן אין מקום לגעגועים ואנחנו בחרנו מרצוננו בתפקיד זה. שהייה במקום זה מביאה איזון והרמוניה אפילו אם אנו עצמנו לא רואים או חשים בתוצאה כלשהיא, אך זה המעט שאנו יכולים לעשות. נמתין לשינוי, נראה מה יביאו עמם הזמנים החדשים ובינתיים שמחי ילדה כי את בשרות, חייכי ואל תתני לעצב וגעגועים לשכון בתוכך. הם מביאים מחלות לגוף האנושי, שמחי, זכרי את הצופית.
על דלת חדרי אני מציירת צופית קטנה וסביבה פרחים שתזכיר לי לשמוח ולראות את הצבעוניות, השמחה, הצוף המתוק בכל מקום, בכל מצב גם אם הדברים נראים אחרת.
אמונה עופרה לב הורנשטיין אמנית/יוצרת
מורה ותיקה ליוגה, מנחה מפגשי דמיון מודרך ומטפלת רב תחומית, שנים רבות.
בעלת אתר האינטרנט/ תדרי הצבע
מרחב קסום של יצירה, ציור וכתיבה.
גלריית ציורים באקריליק, עפרונות, רישום, קולאז' ועוד, למכירה.
סיפורים ומאמרים מכאן וממקומות קסומים ורחוקים- בספריה הסגולה.
http://www.emuna.ilbiz.co.il/
מורה ותיקה ליוגה, מנחה מפגשי דמיון מודרך ומטפלת רב תחומית, שנים רבות.
בעלת אתר האינטרנט/ תדרי הצבע
מרחב קסום של יצירה, ציור וכתיבה.
גלריית ציורים באקריליק, עפרונות, רישום, קולאז' ועוד, למכירה.
סיפורים ומאמרים מכאן וממקומות קסומים ורחוקים- בספריה הסגולה.
http://www.emuna.ilbiz.co.il/
